<h1>ארחות חיים הלכ' יו"ט סימן ל"ו</h1>
<h2>דף כד:</h2>
ב' ימים טובים של ר"ה פירות שנלקטו בא' אסורים גם בב' לפי שקדושה א' הן ובמוצאי י"ט ב' ימתין בכדי שיעשו ואם אין מאותו המין במחובר ובאו מחוץ לתחום אסורים לזה שבאו מחוץ לתחום בשבילו יום ראשון בלבד אבל לאחרים מותרים מיד וכן לזה שבא בשבילו ליום שני כיון שאין האיסור עליו אלא משום קנסא שלא יאמר לך והבא די לנו שנאס' עליו ונקנסנו יום ראשון בלבד וכן הדין בשבת וי"ט אם באו בשבת מותרין לו למח' ואין כאן איסור הכנ' אחר שאין האיסור שוה לכל וכ"כ הר"ז ז"ל בשם חכמי לוניל ואפשר לומר דוקא עכו"ם שהביא דורון לישראל יש לגזור שמא יאמר לך והבא אבל ישראל ששלח דורון לחבירו ע"י עכו"ם כגון שמסרו לו מעי"ט ונשתהה העכו"ם להביאו עד י"ט זה היה מעשה והסכימו כל החכמים ז"ל להתירו אפי' למי שבא בשבילו והטעם שאין לחוש שמא יאמר לישראל שלח לי עוד באיסור לפי שלא ישמע לו. עוד נוהגין היתר חכמי לוניל וגם הראב"ד ז"ל בפירות שנלקטו בי"ט ראשון של ר"ה והוא ביום ה' בשבת לפי שב' ימים של ר"ה אין אסורין משום קדושה א' אלא משום גזרה דהא אנן בקיאין בקבוע' דירחא הילכ' די לנו שנאסור אותו הדבר לעצמו של י"ט ששני הימים הם כיומא אריכתא ולא נאסור אותו ליום השבת משום גזירה אחרת דהכנה דאין לנו לגזור ב' גזירות זו אחר זו על דבר אחד כגזירה לגזיר' אמנם יש מן החכמים ז"ל חולקין על זה בב' י"ט של ר"ה. ופעם א' בא מעשה בהר לפני הר' שלמה בר אברהם ז"ל והתירם בשביל עם כל חכמי העיר ואמר מה טעם ביצה אסורה מי"ט לשבת משום הכנה וליכא הכנה אלא מי"ט לשבת אבל מתרי יומי לא אמרינן הכנה ונגמר הדבר להיתר. וכן נמי מצאתי בחדושי י"ט בזה הלשון ורבו המתירים בענבים ותאנים או דומיהן שהביאו לי"ט א' של ר"ה אם יהיה ביום ה' התירו לאכלן והטעם דתרי בין השמשות באלו הימים שהן כיומא אריכתא ואמרו כי הכנה רחיקתה כזה לא אסרו והביאו ראי' משבות קרובה ושבות רחוקה שכל נקראו שבות והרחוק' התירו והכי נמי נקרא הכנה מיום ה' לשבת כמיום ו' לשבת והרחוקה התירו והקרובה לא התירו פי' מיום ו' לשבת כ"ע מודו דאסר עכ"ל. עוד אירע מעשה בבדיר"ש מתאנים שנשתלחו ביום ראשון של ר"ה והתירם לאכול בשבת הר' גרשום והר' שלמה בר אברהם מהטעם שהתירו בהר.
